ביולי יצאנו למסע מיוחד בזנזיבר עם עשרה הורים ועשרה ילדים מקיבוץ כפר עזה, למסע בני ובנות מצווה שהיה הרבה מעבר לטיול. המשלחת הזאת ריגשה אותנו עוד לפני שנפגשנו. מאז ה-7 באוקטובר, קהילת כפר עזה חיה במקומות שונים. חלק מהמשפחות בשפיים, חלק ברוחמה ואחרות בנו לעצמן חיים במקומות נוספים. המסע הזה היה הזדמנות להתאחד מחדש, לבלות זמן איכות של הורים וילדים, ובעיקר להיות יחד, רחוק לרגע מהמציאות המורכבת בארץ.

במהלך השבוע היה משהו מרגש בפשטות של הדברים. לראות ילדים מסתובבים בחופשיות, משחקים, צוחקים, נהנים מהים ומהטבע, בלי לדאוג. שמענו כל כך הרבה פעמים את המשפט ״איזה כיף לי״, משפט שלכאורה נשמע פשוט, אבל עבור חלק מהמשפחות הייתה לו משמעות גדולה במיוחד. היה לנו חשוב שהמסע לא יהיה רק חופשה, אלא גם הזדמנות לתת מעצמנו. בכל בוקר יצאנו לפעילות התנדבותית עם הקהילה המקומית. שיפצנו וצבענו כיתות, ארזנו חבילות מזון, בישלנו יחד עם מורות מקומיות והעברנו פעילויות לילדים דרך ספורט, אמנות, יצירה ומשחק. היה מדהים לראות את הילדים שלנו לוקחים אחריות, מובילים פעילויות ומצליחים ליצור קשרים וחברויות גם בלי שפה משותפת. עבור ההורים זו הייתה הזדמנות לגלות צדדים חדשים בילדים שלהם, לראות אותם עצמאיים, רגישים, יוזמים ומעניקים לאחרים. אחר הצהריים יצאנו לגלות את זנזיבר. טיילנו בין המנגרובים, נהנינו מהים, השתתפנו בסדנאות בישול וחווינו יחד אינספור רגעים קטנים ויפים. לאורך המסע ניסינו לייצר איזון בין זמן של הילדים עם עצמם, זמן של ההורים וזמן איכות משותף.

בכל ערב התכנסנו למעגלי שיח, כתיבה ושיתוף. לאט לאט נפתחו שיחות מרגשות, לפעמים גם מורכבות. דיברנו על מה שעברנו, על מה שהשתנה ועל הדברים שאנחנו מגלים מחדש בעצמנו ובאנשים שסביבנו. אחד הדברים המרגשים שעלו במעגל הסיכום היה דווקא המשמעות של הנתינה. מאז ה-7 באוקטובר המשפחות קיבלו כל כך הרבה עזרה ותמיכה. עבור חלקן, המעבר ממי שמקבלים עזרה למי שיכולים להעניק אותה לאחרים היה רגע משמעותי במיוחד. האפשרות להגיע לקהילה אחרת בעולם, לתרום, לעזור ולהרגיש שיש להן מה לתת, החזירה תחושה של מסוגלות וכוח. גם הקשרים שנוצרו בתוך הקבוצה היו מיוחדים. הורים שהכירו זה את זה במשך שנים, אבל לא בהכרח היו קרובים, מצאו את עצמם פתאום משוחחים לעומק, מגלים דברים חדשים זה על זה ויוצרים חברויות שלא היו שם קודם. ובעיקר, היה מרגש לראות את החיבור בין ההורים לילדים. בתוך שגרת החיים וההתמודדויות של השנים האחרונות, הזמן המשותף הזה לא תמיד התאפשר. פתאום היה להם שבוע שלם להיות יחד, בלי הסחות דעת, לגלות מחדש כמה הם נהנים זה מחברתו של זה.

המסע הזה היה מלא בצחוק, בהתרגשות, בשיחות עמוקות, ברגעים מאתגרים ובהמון רגעים של אושר. יצאנו אליו בתקווה לתת למשפחות שבוע משמעותי של חיבור וחוויות משותפות. חזרנו ממנו עם ההבנה שלפעמים דווקא המרחק מהבית, המפגש עם אנשים חדשים והאפשרות לתת לאחרים, מאפשרים לנו להתחבר מחדש גם לעצמנו.