המסע של כיתת שחף מקיבוץ בארי התחיל מבחינתנו עוד הרבה לפני שעלינו על המטוס. נפגשנו לראשונה למפגש הכנה בקיבוץ חצרים, שם מתגוררים כיום חלק מחברי קהילת בארי בעקבות ה-7 באוקטובר. כבר במפגש הזה אפשר היה להרגיש שמדובר בקבוצה מיוחדת. ילדים שגדלו יחד, מכירים זה את זה שנים ועברו יחד דרך ארוכה, ועכשיו עומדים לצאת לחוויה חדשה – רחוק מהבית, בלי ההורים.

המסע היה אירוע השיא של שנת המצווה של כיתת שחף. אחרי שנה של פעילויות, משימות וחוויות משותפות, הם יצאו יחד למסע שסימן עבורם גם צעד נוסף בהתבגרות – הזדמנות לקחת אחריות, להיות עצמאיים יותר, להסתדר כקבוצה ולגלות מה כל אחד מהם מביא איתו לתוכה.

יש משהו מאוד מיוחד ביציאה למסע עם קבוצה אורגנית שמגיעה מאותו מקום. הם לא היו צריכים להתחיל מלהכיר אחד את השני – אבל דווקא המרחק מהבית והמפגש עם המדריכים של לומינה אפשר להם להכיר אחד את השני קצת אחרת. פתאום החבר מהכיתה הוא גם מי שעוזר כשקשה, מי שמצחיק ברגע הנכון, מי שלוקח אחריות או מי שמפתיע ביכולת שלא תמיד רואים ביום-יום. במהלך המסע נוצרו גם קשרים אישיים חדשים בתוך הקבוצה, וחברויות קיימות קיבלו מקום אחר ועמוק יותר. המסע שלנו לא היה רק טיול, אלא חוויה שבה בני ובנות המצווה הרגישו שהם מסוגלים להיות משמעותיים עבור מישהו אחר.

דרך ההתנדבות והמפגש עם הקהילה המקומית הם קיבלו הזדמנות לצאת לרגע מהעולם שלהם, לפגוש ילדים שחיים במציאות שונה מאוד משלהם, לתת מהזמן ומהיכולות שלהם ולהבין שלא צריך להיות מבוגר כדי להשפיע. לפעמים מספיק להיות נוכח, לשחק, להקשיב, לעזור ולתת מעצמך כדי להיות משמעותי עבור אדם אחר. הם גילו שלפעמים אפילו לא צריך שפה משותפת, מספיק שהלב יהיה במקום הנכון.

עשינו גם הרבה כיף – יצאנו לטבע, היינו בים, טיילנו, גילינו מקומות חדשים וצברנו חוויות שקשה לייצר בתוך השגרה. היה משהו בחופש, במרחבים ובימים שעוברים יחד מהבוקר ועד הלילה שאפשר לילדים פשוט להיות ילדים – לצחוק, להשתחרר, לנסות דברים חדשים וליהנות מהביחד.

כשיצאנו למסע רצינו לתת לכיתת שחף אירוע שיא שיסגור את שנת המצווה שלהם בדרך שהם יזכרו. אבל מעבר ליעד ולפעילויות, רצינו לתת להם משהו שקשה יותר להכניס לתוכנית כתובה: את התחושה שהם מסוגלים, שיש להם מה לתת, שהם משמעותיים עבור אחרים ושיש הרבה כוח בקבוצה שהם חלק ממנה.